מלחין לאומי חשוב
שהקדיש את יצירתו למוסיקה הלאומית של צ'כיה
(בוהמיה).
ביחד עם דבוז'אק,
ממשיכו בזרם הלאומי, הוא נחשב המלחין הבוהמי החשוב ביותר.
קלארה,
אשתו של המלחין רוברט שומאן,
עודדה אותו כמלחין צעיר והמלחין ליסט
עזר בפירסום המוסיקה שלו ואף סייע לו בתמיכה כספית. הוא הושפע מרעיונותיו
של ליסט וכתב פואמות סימפוניות
שונות. לאחר נדודים למקומות שונים ובכללם לשוודיה
הוא חזר לפראג,
שם כתב אופרות
שונות, ביניהן "הכלה שנמכרה" - אופרה
שגם היא וגם הפתיחה
שלה אהובות ופופולאריות עד היום.
כמו
בטהובן
בזמנו, גם סמטנה הפך חרש בסוף חייו ודווקא אז כתב את
יצירותיו הגדולות, ביניהן רביעיית המיתרים
"מחיי", "מחולות
הצ'כיים" והאוסף הסימפוני "מולדתי",
הכולל את הפואמה הסימפונית "המולדבה"
המתארת את מי הנהר המפורסם בשם זה ואת התמונות הנשקפות בעת שהנהר זורם
לאורכה של צ'כיה.
נקודה יהודית יש ב"מולדבה":
במרכזה שילב סמטנה לחן עממי צועני-רומני שהוא גם הבסיס למנגינת המנון מדינת
ישראל - "התקווה". השילוב היפהפה והתזמור המרגש, מעוררים התרגשות
אצל כל מאזין יהודי. בתקופת השלטון הבריטי בארץ ישראל, שאסר על השמעת ההמנון
היהודי, הרבתה התזמורת הפילהרמונית לנגן את "המולדבה" בתור תחליף
להמנון והקהל נהג לעמוד דום בעת שנשמע הלחן הקסום של התקוה. הבריטים זעמו
אך לא העזו לפגוע בנכסים הרוחניים שהוריש סמטנה לעולם התרבותי. התרגיל השובב
שהצליח הביא לכך ששנים לאחר קום המדינה, היו נעמדים אזרחים לדום של כבוד בעת
שהושמע הקטע בקונצרטים של התזמורת הפילהרמונית.
"המולדבה" מאת סמטנה בביצוע הפילהרמונית של צ'כיה בניצוח רפאל קובליק
