אַנְטוֹנִין דְבוֹזָ'אק

בילדותו החל דבוז'אק בן העניים לעבוד כשוליית קצב לאביו אך, למזלו, השתכנע אביו לאפשר לו ללמוד לנגן בעוגב וכך התנסה גם במוסיקה תזמורתית שריתקה אותו. הוא שימש כנגן ויולה ראשי בתזמורת התיאטרון של פראג, עליה ניצח המלחין סמטנה. במקביל הלחין מוסיקה המבוססת על הפולקלור הבוהמי (היום צ'כי) תוך שילוב בינו לבין הצורות המקובלות במוסיקה הקלאסית. ביחד עם סמטנה הוא נחשב המייצג הצ'כי החשוב ביותר של הלאומיות במוסיקה.‏

בתחרות בה זכה שפט גם ברהמס שהתרשם ממנו ודאג לסייע בפירסום יצירותיו. הצלחתו המדהימה באירופה הביאה לכתיבת יצירותיו הגדולות ובמיוחד הסימפוניה השביעית. ידועים ביותר גם הריקודים הסלבוניים, שכתב בהשראת המוסיקה העממית הבוהמית.‏‏

לאחר שהתמנה למנהל הקונסבטוריון הלאומי בניו-יורק, הוא כתב את המפורסמת שביצירותיו - הסימפוניה מס' 9 "מן העולם החדש", בה שילב אלמנטים רבים של מוסיקה אמריקאית עממית, אינדיאנית ושחורה. גם ביצירתו הקאמרית, רביעיית המיתרים מספר 12 בפה מז'ור "האמריקאית", שולבו אלמנטים דומים.‏

בחזרו מאמריקה לפראג היה כבר דבוז'אק למלחין לאומי נערץ. הוא מת ב-1904, מעט אחרי הצגת הבכורה של האופרה האחרונה שלו, "ארמידה".