קאוַארַדוסי האמן, רפובליקני צעיר,‏ אוהב את טוסקה. אך גם סְקַרְפְּיה,‏ המלוכני המושחת,‏ מפקד המשטרה.‏ הוא מענה את קאוארדוסי עד שטוסקה מסגירה את סודותיו הפוליטיים.‏ היא מנסה למנוע את הוצאתו להורג בהסכמתה להיות של סקרפיה. הוא נותן בתמורה הוראה להוצאה מדומה להורג. הוא כותב לה ולאהובה אישור מעבר אך היא רוצחת אותו בסכין שמצאה על שולחן האוכל.‏ ההוצאה להורג קרובה וטוסקה באה לדבר עם אהובה. היא מספרת לו על שהרגה את סקרפיה והוא נפעם ממה שעשתה למענו.‏ טוסקה מספרת לו שההוצאה להורג היא מדומה ושכרכרה תחכה להם ובה יברחו לאחר מכן.‏ היא מזכירה לו ליפול לאחר הירי המדומה ונשארת בעת שכיתת היורים נכנסת ומבצעת את ההוצאה להורג אך,‏ לחרדתה,‏ היא מגלה,‏ לאחר שיצאו ההורגים, שאהובה נרצח באמת. מרחוק היא שומעת קריאות על מותו של סקרפיה ועל החיפושים אחריה בכדי להענישה קשות על הרצח שביצעה.‏ היא רצה אל מעקה החומה וקופצת אל מותה.‏‏

פוצ'יני הצליח באופרה זו לרכך את הסיפור האכזרי והקשה כל כך.‏ בגידות,‏ שקרים, קינאה ואהבה מטורפת - כל אלו ממלאים את האופרה ויוצרים אוירה קשה, המתעצמת עם כל מוות נוסף (ו-4 גיבורים מתים באופרה) אך המוסיקה הנפלאה מצליחה להקנות יופי ואנושיות אפילו לסיפור זה.‏