רוֹמָא

לרומא, בירת איטליה, מורשת תרבותית גדולה. מאז האימפריה הרומית, דרך הרנסאנס והבארוק, וכלה בעידן המודרני, רומא תמיד הייתה עיר מרתקת עם מורשת מוסיקלית מעולה וחיו בה מחשובי האמנים האיטלקיים, בעיקר בשירות האפיפיור והוותיקן.‏

הוותיקן, שכל גודלו 108 אקרים בלבה של רומא, היה למדינה עצמאית מאז 1929, מאז חתימת ההסכם הלאטרני. האפיפיור הוא מגלם את הסמכות המחוקקת, השיפוטית ומבצעת כאחד, של תיאוקרטיה (שלטון כוהני-דת) זעירה זו. בקפלה הסיסטינית,שבוותיקן, רשם "ילד הפלא", וולפגנג אמדיאוס מוצרט, מזכרונו את הפרטיטורה השלמה של ה"מיזררה" של אלגרי בתשעה קולות, לאחר ששמע אותה פעם אחת בלבד.‏

חיי המוסיקה של איטליה היו מרוכזים ברומא התקופות מסוימות, ומלחינים כג'ובאני פיירלואיג'י דה פלסטרינה וג'ירולמו פרסקובלדי נדדו לכאן כדי לעבוד בשירות הכס הקדוש ולכתוב מוסיקה דתית עבור הכנסייה הקתולית. ערים אחרות באיטליה כגון מילאנו וונציה הפכו חשובות רק מאוחר יותר בתולדות המוסיקה, ובמובן מסוים נטלו מרומא את הבכורה המוסיקלית.‏

הייתה זו רומא, בה פגש דומניקו סקרלטי את הנדל, בגיל 23, והפסיד למלחין הגרמני המבוגר, בתחרות הלחנה לעוגב, בעוד שבצ'מבלו השתוו השניים זה לזה.‏

מאז המאה ה-19 וראשית המאה ה-20, נשלחים מלחיני צרפת, הזוכים בפרס רומא לווילה מדיצ'י שברומא, כאורחי האקדמיה הצרפתית, המאפשרת להם לחיות ברומא על חשבון הממשלה הצרפתית, כשכל הוצאותיהם ממומנות על ידה. ברומא, התפנו המלחינים להלחנה ולכתיבה בלבד, בלא צורך לחשוב על טרדות הפרנסה והיום-יום, וגמלו לצרפת על ידי שליחת יצירה אחת לפחות, בשנה, לפאריס.‏ בין הזוכים בפרס רומא היוקרתי היו ברליוז, גוּנוֹ ודביסי.‏‏