כולנו מכירים את "סיפורי אלף לילה ולילה".
כה מוכרים הסיפורים הללו עד שכשרוצים לתת שם לסיפור הנשמע מצוץ מן האצבע מכנים
אותו "סיפורי אלף לילה ולילה". אך רימסקי-קורסקוב לא חשב לרגע
על הסיפורים הללו כקשקוש אלא כחומר מצויין ליצירה תכניתית. בהיותו קצין על
ספינה בצי הרוסי הכיר קורסקוב מקומות רבים ברחבי העולם והקשיב למוסיקה המגוונת
של העמים השונים. ביצירה "שחרזדה" החליט למזג בין הצלילים הקסומים
של המזרח לכמה מסיפורי אלף לילה ולילה.
סיפור המסגרת הוא אודות שחרזדה שהיא אשתו של הסולטן.
הסולטן עשה לו מנהג להרוג כל אשה מנשותיו לאחר הלילה הראשון. אך שחרזדה מספרת
לו בכל לילה סיפור חדש וכה יפים הם סיפוריה שהסולטן דוחה את הריגתה שוב ושוב.
הוא עושה זאת בכדי לשמוע את סיפוריה המדהימים. רימסקי-קורסקוב משתמש בארבעה
מסיפוריה של שחרזדה. הוא יוצר סוויטה סימפונית המזכירה סימפוניה במבנה אך
היא תכניתית ומספרת ארבעה מהסיפורים הללו:
רימסקי-קורסקוב ניסה לשנות, אחרי שנים, את היות "שחרזדה"
יצירה תכניתית. הוא גרס שהיא עדיפה כיצירה ללא תוכן חיצוני למוסיקה אך זה
לא עזר לו והפך את היצירה לפופולארית דווקא בשל הסיפור שמאחוריה. על אף שזנח
את התכנים שלמעלה (סינבד, הנסיך וכן הלאה) ונתן לפרקים שמות מוסיקליים (פרלוד,
בלאדה, אדאג'יו ופינאלה) העדיף הקהל את התוכן שהציע המלחין מלכתחילה.
