הקטע הזה הוא מהקטעים התכניתיים הידועים בספרות אך פרסומו בא לו גם בזכות היותו אחת היצירות הפופולאריות לנגנים שחצנים. זוהי יצירה שכולה הדגמה ליכולתו של הנגן והוירטואוזיות שלו.‏ התנועה במהלכים כרומטיים מהירים במיוחד (של נגינת מירוץ של צלילים סמוכים בזה אחר זה‏)‏ מייצגת את הדבורה המזמזמת תוך כדי מעוף מתמיד בין הפרחים מלאי-הצוף. או שמא לא בצוף מדובר?‏‏

כיום, מעטים זוכרים את העובדה שזהו קטע מתוך המערכה השלישית של אופרה בשם "צאר סאלטן" מאת רימסקי-קורסקוב. בקטע זה עוקץ הנסיך גידון (שהפך לדבורה בשל קסם אכזרי) את דודותיו ואת המכשפה הזקנה שסייעה להן בכישוף.‏

מאז כתיבת האופרה, הנשכחת כיום, ופרסומו של "מעוף הדבורה" כתבו לו גירסאות לכלי נגינה רבים ונגנים וירטואוזיים בכלים רבים עשו בו שימוש בכדי להראות את יכולתם בנגינה מהירה ומדוייקת.‏