בתקופה זו עומד האדם במרכז האמנות ולראשונה נכתבת המוסיקה לשמה ולא לשירות הכנסיה או צורכי החברה. הפוליפוניה מתפתחת ונולד המדריגל

במוסיקה החילונית התפתחה בתקופה זו במיוחד שירת ה"טרובאדורים", היא שירת הנוודים הזמרים ששרו שירי יום יום. במאה ה-15, האסכולה הנדרלנדית תרמה את הסגנון המקנה לכל הקולות חשיבות זהה - הפוליפוניה.‏

במהלך תקופה זו נכתבת מוסיקה רבה למקהלה ללא ליווי ("א-קפלה"). באיטליה נולד המדריגל, שהתבסס על שירה פוליפונית וחיקוי בין הקולות.‏

במהלך המאה ה-16, הרפורמציה והכנסיה הפרוטסטנטית משפיעים על עולם המוסיקה והלחנים, עם פחות קישוטים במוסיקה, בכדי להתאימה ליצירות בעלות האופי הצנוע של הפרוטסטנטיות הצעירה. לפיכך, פלסטרינה יוצר את ה"הרמוניה", כתחליף לפוליפוניה. הוא מלחין יצירות דתיות בהירות ומאוזנות, עם טווח המצאה רחב ומילים ברורות.‏

בתקופת הרנסאנס, האמנות ובכלל זה המוסיקה, הופכות לחשובות בזכות עצמן ולא בגלל תרומתן לנושאים אחרים. יופי הוא סיבה לגיטימית ליצירת אמנות ולא הצורך לשרת אדונים כלשהם או את אלוהים.‏

מדריגל "הו אשה יפה"‏