לוּדְבִיג וַן בֵּטְהוֹבֶן

בטהובן היה בן לאב שיכור שרצה להפכו לילד פלא בסגנון מוצרט. הוא נולד בעיר בּוֹן שבגרמניה ובבגרותו התיישב בעיר וינה בכדי ללמוד אצל המלחין היידן. לאחר שהתגלתה גדולתו כמלחין, ועל אף התנהגותו הדוחה וחוסר הנימוס שלו, הוא זכה להערצת האצולה בוינה ולתמיכתם הכספית הקבועה של מספר פטרונים שהעריצו את המוסיקה שלו ורצו שיתמסר להלחנה בלבד.‏

בטהובן נהג לבצע בפסנתר ולנצח בעצמו על יצירותיו. אך בהדרגה איבד את שמיעתו והפך חרש. ודווקא אז, בהיותו במצב רוח קשה וחסר שמיעה כמעט לחלוטין, כתב בטהובן את יצירותיו הגדולות והחשובות ביותר. ביניהן ניתן למצוא את הסימפוניה החמישית, הסימפוניה השישית "הפסטורלית" והקונצ'רטי לפסנתר ולכינור, את האופרה "פידֶליוֹ" ובמיוחד את "הסימפוניה התשיעית" בה שילב, לראשונה בתולדות המוסיקה, מקהלה וזמרים בסימפוניה - צורה שהיתה עד אז צורה כלית טהורה.‏

בטהובן היה מלחין אישי יותר מכל קודמיו והוא המלחין המזוהה ביותר עם המעבר מהמקצוענות והשיטתיות של התקופה הקלאסית למעורבות האישית והבעת הרגשות באמנות, זו המאפיינת את התקופה הרומנטית. הוא דגל בדמוקרטיה ובחופש והקדיש למצביא נפוליאון בונפרטה את הסימפוניה השלישית שלו ("ארואיקה"), אך משזה הכריז על עצמו קיסר צרפת, מחק בטהובן את שמו מהפרטיטורה והקדישה ל"זכרו של אדם דגול".‏

בטהובן הצטיין גם במוסיקה הקאמרית ובמיוחד ידועות רביעיות המיתרים שלו. אהובות גם הסונטות שלו לפסנתר ובמיוחד "אפסיונטה", "הסונטה הפתטית" וסונטה שמבקר מוסיקה ששמע אמר שמזכירה לו את הירח המשתקף במי האגם ומשום כך זכתה לכינוי "סונטת ליל-ירח". בטהובן היה מהמלחינים המשפיעים ביותר וניכרת השפעתו על יצירותיהם של מלחינים רומנטיים רבים דוגמת שוברט (שהיה בין נושאי ארונו של בטהובן בלווייתו), מנדלסון, ברליוז, וואגנר, ברוקנר, ברהמס ומאהלר.‏