יוהאן סבסטיאן באך

יוהאן סבסטיאן באך י.ס. באך ,מהמלחינים הגדולים בתולדות המוסיקה, היה נצר לשושלת ארוכה של מוסיקאים. הוא נולד באייזנאך ב-1685, בדיוק בשנה בה נולד מלחין חשוב נוסף - הנדל. בניגוד להנדל שיזכה להצלחה ולתהילה בכל אירופה, באך זכה בחייו לפירסום בעיקר כנגן עוגב וירטואוז. בתור נגן עוגב הוא הושפע במיוחד מבוקסטהודה, מגדולי הנגנים בעוגב של זמנו.‏

באך הושפע ולמד מהמוסיקה הדתית של שוץ. בין יצירותיו הדתיות החשובות ניתן למצוא מוסיקה לעוגב (ביניהן הטוקטה ופוגה ברה מינור) ומוסיקה כנסייתית, כמו המיסה בסי מינור, יוהאנס פאסיון ומתיאוס פאסיון, מהיצירות הדתיות החשובות ביותר בתולדות המוסיקה האירופית. הוא כתב גם קנטטות רבות וכ-200 מהן שרדו עד היום.‏

בימיו האחרונים הוא הביא את הפוליפוניה, צורת ההלחנה העיקרית של תקופתו, לכדי שלמות ביצירה שאותה מעולם לא הספיק לסיים - "אמנות הפוגה". יצירה זו ניצבת כאחת מהחשובות שביצירות הבארוק. הוא מיצה את הפוליפוניה באורח כה מרשים עד שלאחר מותו הולחנה מעט מאד מוסיקה משמעותית מסוג זה.‏

אך באך כתב גם מוסיקה חילונית. הוא פיתח את הקונצ'רטו גרוסו, בו מנגנים מספר סולנים למול התזמורת. הקונצ'רטי הברנדנבורגי, שהוקדשו למרקיז מברנדנבורג, הם כאלו. באך גם כתב את "וריאציות גולדברג" לנגן הצ'מבלו של רוזן שסבל מנדודי שינה וביקש שינגנו לו מוסיקה מרדימה.‏

אחרי מותו, חלק מ-20 ילדיו של באך, וילהלם פרידמן, קארל פיליפ עמנואל ויוהאן כריסטיאן באך, הפכו גם הם מלחינים ידועים. על אף שמאוחר יותר מלחינים דוגמת בטהובן ומוצרט העריצו את המוסיקה שלו, עברו עוד 100 שנה לאחר מותו עד שהמלחין והמנצח מנדלסון חשף את המוסיקה שלו בפני הקהל הרחב, ורק אז הוא זכה לכבוד והתהילה העצומים כאדם שהביא את הרב-קוליות לשיאה. מעל 1000 מיצירותיו שרדו, כולל יצירות מכל צורה וסגנון שהיו בשימוש בגרמניה של המאה ה-18. המוסיקה שלו נחשבת כשיא תקופת הבארוק,‏ שהסתיימה בשנה בה מת באך. המוסיקה של באך פופולארית במיוחד לעיבודי ג'אז ופופ בקרב מוסיקאים מודרנים.‏