אביו של ראמו רצה שיהיה עורך דין אך הוא
בחר במוסיקה ובגיל 18 נסע ללמוד מוסיקה במילנו.
הוא הפך נגן עוגב
(אורגן) בקתדרלת קְלֶרְמוֹנְט והחל לכתוב מוסיקה
לצ'מבלו.
ראמו פרסם ספר שנקרא "מחקר בהרמוניה",
העוסק בתורת ההרמוניה
ובו ניסח באופן מסודר את תפיסתו את ההרמוניה כמורכבת ממספר מצומצם של אקורדים
הבנויים בטרצות ומופיעים בהיפוכיהם
השונים וכך הלאה. ספרו עורר מחלוקת והוא המשיך לאורך כל חייו לנהל ויכוחים
למול מתנגדיו ולפרסם ספרים נוספים בהם הרחיב את שיטותיו.
בהמשך חייו, החל
לכתוב אופרות
וזכה להצלחה גדולה
בפאריס
עם האופרות שלו ביניהן "קסטור ופולוקס" ו"ההודים
האציליים". הוא השתמש בהרמוניות נועזות ונחשב
כיורשו של לולי
כגדול מלחיני האופרה הצרפתית
בחייו, במיוחד לאחר מותו של קופראן
ב-1733.
Rameau,
Jean-Philippe - זַ'אן פִילִיפּ רָאמוֹ
