Schubert, Franz - פְרַנְץ שוּבֶּרְט

מלחין צנוע וביישן שבחייו לא זכה לתהילה שהיא מנת חלקה של המוסיקה שלו כיום. שוברט, בן למשפחה עניה, נולד בוינה וכל חייו התגורר בעיר זו, שלאורך כל תקופתו נחשבה בירת התעשייה המוסיקלית של אירופה. את הנגינה למד מבני משפחתו והפך במהירות לטוב שבהם. הוא קיבל מלגת לימוד בקולג' המלכותי לשם הכשרה לזמר מקהלה והפך, בהדרכתו של סליירי (זה אותו מלחין שהעלילו עליו שהרג את מוצרט) למלחין צעיר.‏

שוברט יצר סימפוניות, אופרות ומוסיקה תזמורתית, אך בראש ובראשונה הוא התפרסם בלִידֶר - השירים האומנותיים שכתב. בשירים אלו הפגין גאונות והבנה מוסיקלית ייחודית שהעלתה את השיר לרמה של יצירה אומנותית מקבילה למוסיקה התזמורתית של התקופה הרומנטית. הוא התגורר עם חבר משורר ונחשף לחיי הלילה של וינה, במסיבות בהן ביצע משיריו, להנאת חבריו.‏

לאחר מכן, החל לכתוב גם מוסיקה קאמרית. חמישיית הפסנתר "דג השמך", יצירתו המוסיקלית הנקראת על שם לִיד מפורסם משלו, "דג השמך", שמנגינתו משולבת בה, ורביעיית המיתרים מס' 14 "המוות והעלמה" נחשבות לשתיים מפסגות המוסיקה הקאמרית של התקופה הרומנטית.‏

את הסימפוניה מס' 8 "הבלתי גמורה", אותה לא סיים מעולם, ואת הסימפוניה מס' 9 "הגדולה" שלו, כתב בהיותו כבר חולה במחלה איומה. כמו בטהובן ההולך ומאבד שמיעתו וכמו הנדל ההולך ומתעוור, כך שוברט מפיק מהתקופה הקשה בחייו את יצירותיו הנשגבות ביותר, ביניהן מחזור הלִידר "הטוחנת היפה" ומחזור השירים "מסע החורף", הסונטות לפסנתר בדו מינור ולה מז'ור. גם היצירה האחרונה בחייו, חמישיית מיתרים בדו מז'ור, מאופיינת בשילוב בין פחד ואימה לבין אופטימיות ואהבת החיים של המלחין, שמת בלא שידע עד כמה יאהבו הדורות הבאים את המוסיקה שלו.‏

כשנה לאחר שנשא את ארונו של בטהובן לקברו, הוא נקבר בסמוך לו, בבית העלמין המרכזי של וינה.‏